הפסיכותרפיה הגופנית מהווה את הקשר בין הגוף לבין הנפש. בין ההתפתחות הגופנית (חושית ומוטורית) לבין ההתפתחות הרגשית, הקוגניטיבית והאנרגטית.
לאורך חיינו קיים קשר בין ההתפתחות הגופנית לבין ההתפתחות הקוגניטיבית והרגשית. כלומר, לאורך כל חיינו יכול דפוס גופני להעיד על יכולת רגשית וקוגניטיבית ולהפך. למשל, היכולת לשמור על שווי משקל גופני - היכולת לעמוד על רגל אחת ביציבות, קשורה ומלמדת על שווי המשקל הרגשי והמחשבתי המאפיין את הפרט.
ההנחה בבסיס הגישה הפסיכולוגית של תיאוריית ההתקשרות (בולבי Bowlby) וגישת יחסי אובייקט (מאהלר, קליין, ויניקוט) היא כי אנו משחזרים בבגרותנו את דפוס ההתנהגות אותו למדנו במהלך שנות חיינו הראשונות. דפוס יצירת הקשר עם האם, האב ועם עצמנו בא לידי ביטוי גם בדפוסים גופניים שנשתמרו איתנו מאז. לדוגמא, היכולת להישיר מבט קשורה לדינאמיקה שאפיינה את היחסים עם אב (או אם) דומיננטיים.
הבנת הדפוסים הגופניים וההתפתחות הפסיכולוגית והבנת הקשר ביניהם, והעובדה כי הגוף והדפוסים הגופניים נמצאים ב'כאן ועכשיו' מאפשרת התייחסות לגוף בהווה, בלי צורך לחזור אל חוויות העבר.
טיפול בפסיכותרפיה גופנית מאפשר לי, כמטפלת, להתחיל היכן שקל להתחיל עם כל מטופל ולהמשיך לקשר עם הדפוסים האחרים ולהשפעה ההדדית ביניהם. עם מטופל אחד נכון להתחיל את התהליך בהבנות קוגניטיביות ומהן לעבור לעבודה גופנית, עם אחר - נכון להתחיל בעבודה גופנית, ללא מילים. ההבנות תגענה. לפעמים, לפני ההבנות - יגיע השינוי.
|